שלום לכולם וברוכים הבאים,
הפוסטים הקרובים יהוו רקע למחקר השדה. מטרתם להכניס אתכם, הקוראים, לקונטקסט הכללי שעליו בנוי המחקר וקצת לתאוריה שעליה אני נשען. אשתדל לעשות את זה מעניין ככל הניתן, כולי תקווה שתוכלו להתלהב מזה כמוני.
ובכן, המחקר נולד מתוך השיח ההיסטרי שאופף את המציאות הירושלמית בעשורים האחרונים שעוסק במגמות החברתיות, הדמוגרפיות והגיאוגרפיות שמתרחשות בעיר. "השכונות המתחרדות".
הפוסטים הקרובים יהוו רקע למחקר השדה. מטרתם להכניס אתכם, הקוראים, לקונטקסט הכללי שעליו בנוי המחקר וקצת לתאוריה שעליה אני נשען. אשתדל לעשות את זה מעניין ככל הניתן, כולי תקווה שתוכלו להתלהב מזה כמוני.
ובכן, המחקר נולד מתוך השיח ההיסטרי שאופף את המציאות הירושלמית בעשורים האחרונים שעוסק במגמות החברתיות, הדמוגרפיות והגיאוגרפיות שמתרחשות בעיר. "השכונות המתחרדות".
בטרם אכנס למקרה הירושלמי הספציפי אציג את הקונטקסט הכללי שמנחה את המחקר..
אני עוסק בתוכן הרחב של תהליכי השתנות בשכונות. השתנות דמוגרפית, תרבותית, שינוי האופי והזהות של שכונה. בפרט, מעניינת אותי נקודה מסוימת בתהליך שהיא נקודת המפנה - The Tipping Point שבה משתנות (ברגע נתון) הציפיות כלפי האופי העתידי של השכונה (הרחבה בפוסט המשך). אנסה להתחקות אחר התנאים, האסטרטגיות, הפעולות וההשלכות של בעלי העניין ביצירת נקודת המפנה ובפרט בתפקיד של המוסדות החברתיים בשכונה ביצירתה. מוסדות אלו יכולים להיות מוסדות פורמאליים - מוסדות תרבות, חינוך ודת - או מוסדות בלתי פורמאליים - המכולת השכונתית, גן המשחקים, עסקים וכדו'.
מקרה הבוחן שלי של שכונה משתנה, כאמור, היא שכונה מתחרדת. קרית יובל, ירושלים, היא השכונה שבה בחרתי לבחון כיצד מתרחש תהליך ההשתנות. התנאים שמאפשרים אותו, האסטרטגיות הגלויות והסמויות, דרכי הפעולה של הפרטים המשנים והמשמרים וההשלכות על אופיה וזהותה של השכונה.
